נעים מאוד, קוראים לי נפתלי.
אבל מי אני באמת?
במשך הזמן אספתי לא מעט תפקידים וזהויות,  כולם משמעותיים לי במידה זו או אחרת.

אני ילד וגם אבא, בעל, שכן, תלמיד, לעיתים מרצה או מנחה קבוצות. אני חבר, לפעמים רק ידיד, וכמובן  גם מטפל.

את עבודתי הטיפולית התחלתי בצורה לא רשמית כשלימדתי לפני עשר שנים במכינה קדם צבאית. מספר שנים טובות הדרכתי סדנאות, ניהלתי שיחות אישיות וקיימתי קשר עמוק ומשמעותי עם הנערים במכינה.

ככל שרכשתי ניסיון חינוכי רב יותר, הכרתי בכך שמלבד האזנה פתוחה וקשובה דרושים כלים נוספים שיאפשרו התקדמות ממשית.
 
התואר השני בפסיכודרמה, אותו למדתי באוניברסיטת חיפה, העניק לי מתנה נפלאה והכשיר אותי להכיר את השפה בה משוחחת הנפש האנושית- שפת הסמלים והדימויים.

מאז סיימתי את הלימודים לפני חמש שנים אני ממשיך ללמוד ולהשתלם ללא הירף. סיימתי תוכנית להכשרה מתקדמת בפסיכודרמה, והמשכתי לתוכנית ללימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית במרכז וויניקוט, אולם את ההכשרה המשמעותית מכל אני מקבל מהמטופלים שלי.

נדיר שמטופל אינו משפיע עלי, ואני מכיר את ערכה של השפעה זו כמתנה שאין לה תחליף.